תסמונת קדם־וסתית (PMS): למה זה קורה ומה אפשר לעשות

תסמונת קדם וסתית (תמונה מאת freepik)

יעל, בת 34, אם לשני ילדים, שמה לב שבכל חודש, בערך שבוע לפני הווסת, היא נעשית עצבנית יותר, רגישה, מתקשה לישון, סובלת מכאבי ראש ונפיחות בבטן. ביום־יום היא רגועה ומרוכזת, אבל בימים האלו היא מרגישה "אחרת", כאילו מישהו השתלט לה על מצב הרוח. ברגע שמגיעה הווסת - התסמינים נעלמים כמעט לגמרי.

יעל אינה לבד. למעשה, יותר ממחצית מהנשים מדווחות על תסמינים דומים בשלבים מסוימים של חייהן.

מה אומרים על זה במדיה ובאינטרנט

בספרות הפופולרית ובאתרי אינטרנט רבים, PMS מתוארת לא פעם כתקופה של "סערת רגשות" או "ימים רגישים במיוחד". נשים מתארות חוויות של בכי ללא סיבה ברורה, ריבים קטנים עם בני זוג או תחושת כבדות וחוסר סבלנות כלפי הסביבה. אלו ביטויים אמיתיים, מוכרים ושכיחים מאוד.

למה זה קורה?

הגורמים המדויקים לתסמונת קדם וסתית עדיין אינם מובנים במלואם, אך מחקרים בני זמננו מצביעים על שילוב של גורמים הורמונליים, נוירו־כימיים, רגישות מרכזית (במוח) והשפעות מערכתיות דוגמת חומרים המופרשים בדלקת.

1. אסטרוגן ופרוגסטרון.

   בתחילת המחזור, (בשלב הפוליקולרי) רמות האסטרוגן עולות. לאחר הביוץ, מתחיל השלב הלוטאלי, שבו הפרוגסטרון עולה . אך לא רק הערך הגבוה של הפרוגסטרון הוא העניין החשוב, אלא השינויים בריכוז, העלייה והירידה, שמובילים לרגישות יתר אצל נשים מסוימות.

2. פרולקטין.

   נמצא כי רמות פרולקטין עולות בשלב הלוטאלי, ועשויות לתרום לתסמינים של רגישות בשדיים.

3. רגישות מרכזית. 

   הימצאות של אלמנטים דלקתיים, חלבוני דלקת וציטוקינים במחזור החודשי, עשויה להשפיע על המצב רגשי דרך השפעה על ציר הויסות העצבי (HPA). בחלק מהנשים יש רגישות יתר להורמונים ונוירוטרנסמיטרים כמו סרוטונין ו-GABA.

4. גורמים סביבתיים ותורשתיים.

   ישנן עדויות לרכיב תורשתי- נשים עם אימהות שסבלו מ־ PMS הן בסיכון מוגבר לסבול גם הן. 

   
   

   בנוסף, גורמים סביבתיים כמו תזונה, שינויים בתזונת המאקרו־מינרלים, לחץ, הפרעות שינה,  כולם משפיעים ועשויים להחמיר ההפרעה במנגנונים הפיזיולוגיים.

תסמינים קליניים – מה הנשים חוות?

ניתן לחלק את התסמינים לשלושה תחומים עיקריים:

1. סימפטומים גופניים / סומטיים

   • נפיחות ובצקות (בעיקר גפיים, בטן)

   • כאבי בטן (כמו התכווצויות), כאב חד בצד

   • רגישות שדיים, נפיחות בשדיים

   • כאבי ראש / מיגרנה

   • עייפות, ירידה באנרגיה

   • תכיפות השתנה, שינויים בדרכי העיכול (שלשול או עצירות)

   • שינויים בתיאבון / “חשקים” למזונות שונים

   • שינויים במשקל / תחושת נפיחות

   • בעיות שינה (קושי להירדם, התעוררויות)

2. סימפטומים רגשיים / התנהגותיים

   • עצבנות, רגישות יתר, פריקת כעסים

   • דיכאון קל עד בינוני, תחושת עצב

   • חרדה, אי־שקט פנימי

   • שינויים במצב רוח, תחושת עצב פתאומית

   • התפרצויות בכי

   • קושי בריכוז

   • בלבול קל

   • התבודדות חברתית או הרחקה מקשרים

   • הפרעות בתיאבון (אכילה רגשית)

   • תסמיני שינה כמו נדודי שינה, שינה טרופה

3. תסמינים קשים יותר   PMDD

   ב־ PMDD התסמינים הם חמורים יותר  והם פוגעים באופן חמור בתפקוד אישי, משפחתי או תעסוקתי.

מה אפשר לעשות?

הגישה הטיפולית

בהנחיות מקצועיות רבות ממליצים לגשת לטיפול באופן הדרגתי, החל משינויים באורח החיים, טיפולים תזונתיים ותוספי תזונה, ועד טיפולים תרופתיים, תוך התחשבות בחומרת התסמינים ובהעדפות המטופלת.

א. שינויים באורח החיים

1. תיעוד ומודעות

   מומלץ שהמטופלות ירשמו יומני סימפטומים לאורך לפחות שני מחזורים, כולל עוצמות, תחום הזמן והגורמים המחמירים. זה מסייע לאבחון הבעיה ולהחלטה טיפולית מדויקת.

2. פעילות גופנית

   פעילות אירובית סדירה (הליכה, ריצה קלה, אופניים, שחייה- לפחות 30 דקות רוב ימות השבוע) יכולה להפחית עייפות, לשפר מצב רוח ולהקל על תסמינים.

3. תזונה מאוזנת

   • ארוחות קטנות ותכופות במקום ארוחות כבדות- למניעת תנודות של רמת הגלוקוז בדם.

   • הגבלת מלח, קפאין, אלכוהול במטרה להפחית בצקות.

   • אכילת מזון עשיר בסיבים, ירקות, פירות, ודגש על מזונות עשירים במינרלים וויטמינים.

   • שמירה על משקל גוף תקין- משקל תקין עשוי להפחית עוצמת תסמינים.

4. ניהול סטרס ושיפור שינה

   תרגולות הרפיה (נשימות עמוקות, יוגה, מדיטציה), טיפול התנהגותי־קוגניטיבי (CBT) מותאם, ושיפור איכות השינה (שעות קבועות, הגבלת מסכי ערב) עשויות לתרום רבות להפחתת התסמינים.

5. תמיכה פסיכו־חברתית

   פתיחות שיח זוגי, חינוך סביבתי, קיום רשת תמיכה- אלה חשובים במיוחד לנשים שחוות קושי משמעותי בתפקוד.

ב. תוספי תזונה וטיפולים “טבעיים”

ישנה מגמה גוברת בשימוש בתוספים צמחיים וויטמינים כגשר לפני או לצד טיפול תרופתי. עם זאת, ראוי להדגיש: הראיות ברובן מוגבלות, לכן יש לגשת בזהירות ובמידה של פיקוח רפואי.

1. סידן

   נמצא כי צריכה של ~1,000–1,200 מ״ג סידן ביום יכולה להפחית עוצמת תסמינים גופניים ורגשיים של PMS . היא אחת ההמלצות הבסיסיות גם ב־ACOG .

   
   

2. ויטמין B6  פירידוקסין

   במינונים של כ־50 מ״ג/יום נצפו הפחתות בתסמינים רגשיים כגון עצב, חרדה ורגשנות. עם זאת, יש להיזהר במינונים גבוהים מכיוון שקיים סיכון לנוירופתיה פריפריאלית במינונים גבוהים לאורך זמן.

   
   

3. אבץ, מגנזיום, ויטמין D

   • אבץ-  תוספת של כ־30 מ״ג אבץ הראתה הפחתה בתסמינים רגשיים.

   • מגנזיום- יש מחקרים שמציעים 200–250 מ״ג ביום כמשפר תחושת חרדה ותסמיני PMS,  אך הראיות אינן עקביות.

   • ויטמין D  . יש נתונים ראשוניים המצביעים על קשר בין חסר בויטמין D  לתסמיני PMS, ותוספת D עשויה להועיל במקרים אלה.

     
     

4. צמחים ותערובות צמחיות

   • שיח אברהם Vitex agnus-castus אחד הצמחים הנחקרים ביותר בתחום, עם עדויות שהוא עשוי להפחית עצבנות, תוקפנות ותסמינים רגשיים.

   • כורכום (Curcuma longa), ג’ינג’ר, זעפרן (Crocus sativus), במאמרי סקירה על צמחים אלו מדווחים על תכונות נוגדות דלקת, השפעה על מצב רוח ומתחים, אך המחקרים עדיין מוגבלים באיכותם

   • דיקור סיני (Acupuncture)  ישנם מחקרים שהראו כי דיקור עשוי להפחית תסמינים של  PMS/PMDD בכ־50% או יותר.

   • 
     

5. שינויים תזונתיים ספציפיים

   • העדפת דגנים מלאים, ירקות ופירות, הימנעות ממזונות מעובדים עשויים לסייע.

   • דיאטות “דל־גליקמיות” עשויות להשפיע לטובה על תסמיני מצב רוח, אם כי הראיות אינן חזקות.

   • שימוש בגישות של “seed cycling” (צריכת זרעים כמו פשתן, דלעת בשלב הפוליקולרי, ושומשום/חמנייה בשלב הלוטאלי) מופץ ברשת ומדיה תרבותית כגישה תומכת להורמונים. יש מעט מאוד ראיות מדעיות תומכות - ולכן זו גישה ניסיונית שיש לדון בה בזהירות.

בסופו של דבר, הצבת מטרה סבירה היא שילוב של מספר אסטרטגיות, ולא להימנע לחלוטין מטיפול תרופתי אם התסמינים קשים מדי.

ג. טיפולים תרופתיים

כאשר התסמינים פוגעים בתפקוד של המטופלת - במקומות עבודה, בביתה או בתפקוד יומיומי - יש לשקול טיפול תרופתי. הבחירה תלויה בחומרת התסמינים, בתוצאות הניסיונות בהמון שיטות, בהעדפות המטופלת ובקיום התוויות נגד.

1. איזון הורמונלי (גלולות למניעת הריון)

   • שימוש בגלולות משולבות (אסטרוגן + פרוגסטרון) מונופאזית - על מנת לייצב את הרמות ההורמונליות ולמנוע תנודות גדולות - נחשבת לאחת האסטרטגיות המקובלות.

   • במיוחד גלולות עם שילוב של דרוספירנון ו־אתיניל אסטרדיול זוכות להמלצה לטיפול בתסמינים רגשיים של PMS / PMDD, והן מאושרות ל־PMDD. גלולות כמו יאז, יסמין.

2. נוגדי דיכאון SSRI

   • במקרים של PMS/PMDD עם דגש על תסמינים רגשיים - שימוש במעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (למשל פלואוקסטין, סרטרלין) בעיקר בשלב הלוטאלי (ל־10-14 הימים שלפני הווסת) - זו אופציה נפוצה. הליך זה מסייע בייצוב מצב רוח והפחתת חרדה, עצבנות ותסמינים רגשיים אחרים.

3. תרופות נוספות

   • במקרים של בצקות מתמדת, שימוש במשתנים  (diuretics) אך זה בדרך כלל נחשב כטיפול משלים.

   • במקרים של תופעות נלוות (כגון כאב ראש, כאב בטן) -טיפול סימפטומטי יכול לכלול  NSAIDs,  (אדויל נוירופן) משככי כאב קלים וכו׳, בהתאם למצב המטופלת.

סיכום והמלצות קליניות

• תסמונת קדם־וסתית (PMS), ובצורתה החמורה יותר PMDD, היא תופעה שכיחה עם פוטנציאל לפגיעה ממשית באיכות החיים ויכולת תפקודית.

• המנגנונים כוללים שינויים הורמונליים (במיוחד שינויים בפרוגסטרון), רגישות מערכת העצבים המרכזית והשפעות נוירוטרנסמיטרים ואפילו תגובות דלקתיות.

• אבחון צריך להתבסס על תיעוד יומני סימפטומים חוזרים לאורך לפחות שני מחזורים.

• הטיפול המומלץ הוא הדרגתי - מתחיל בשינויים באורח החיים, תזונה, ניהול סטרס ופעילות גופנית; אם לא מספק - הוספת תוספים/צמחים בתנאים מבוקרים; ואם עדיין לא מספיק - טיפול תרופתי בגלולות או בנוגדי דיכאון

• חשוב לקבל החלטה משותפת על הטיפול, ולהתאים אותו אישית, ולעקוב לאורך הזמן אחר היעילות ותופעות הלוואי שלו.

• בעתיד - עם התפתחות מחקר, נוכל לשפר זיהוי מוקדם של נשים עם רגישות גבוהה, ולפתח טיפולים מותאמים ביולוגית.

תסמונת קדם־וסתית היא חוויה אמיתית שמשפיעה על נשים רבות. היא נובעת משינויים הורמונליים טבעיים, אך יכולה להפריע לאיכות החיים. יש מגוון רחב של דרכים לטיפול - החל משינויים באורח החיים ועד תרופות.

חשוב לדעת: אם התסמינים פוגעים משמעותית בחיי היום־יום - כדאי לפנות לרופא נשים להתייעצות ובחירת טיפול מותאם אישית.